ספר מאוד מאוד מרגש. אפילו הצטמררתי מהתרגשות בקטעים מסוימים וזה לא קורה לי הרבה 😅 כתיבה מאוד יפה ומרגשת של האינטימיות והחיבה בין הגיבורים.

דיאלוגים יפים, אבל המונולוגים והזיכרונות עוד יותר! כל כך מרגשים וכתובים בצורה כזאת עמוקה שאתה מרגיש ממש חלק מהסיטואציה.

נקודת זכות ענקית לטובת הספר:
*באיזה אליפות וטבעיות השחילו לעלילה את הסופרות הישראליות של הז'אנר ואת שמות הספרים. איזה מעשה מפרגן ויפה. ממש חייכתי חיוך גדול כשראיתי את המחווה לסופרות האהובות האלה. רק על הפרגון היפה הזה, היה שווה לקרוא את הספר!
יש קצת קפיצות בזמן אבל המינון סביר וחיוני להבנת העלילה.

למרות שסגנון הכתיבה של הסופרת הוא פחות הכוס תה שלי (דעה שגיבשתי על סמך קריאת סקיי בלו), הספר הזה מצא חן בעיני. הדמויות כל כך ערכיות ומתוקות שקשה להישאר אדיש…

ספר חמוד מאוד.

**נקודה לא מובנת לי – לא כל כך ברור לי היחס לדמות משנה של אנדריי שהוא ממוצא רוסי. מאוד מזכיר את ההתייחסות לדמות של הרוסי בטרילוגיית שקרים. משום מה, אם משלבים דמות רוסית בספר, אז היא חייבת להיות בעלת מבטא כבד ולהיות מוקנטת בצחוק (מה את לא מבינה צחוק?!) כמובן ע"י מזרחים. מאוד מוזרה ההתייחסות העדית הזאת של חלק מהסופרות הישראליות 🤔

נתקלתי בעוד רפרנס של אן רוז להתייחסות כזאת גם בספר אחר לגמרי שלה (כנראה חלק מהסגנון כתיבה שלה) ומישהי בפייסבוק כתבה לה: "ואו איזה שנינות" והיא באמת התכוונה לזה.
לא הכוס תה שלי, אבל יכול להיות שהקוראות שלה מתחברות לשנינות מהסוג הזה.