רק ידידים / אבי חימנז הוא רומן רומנטי קצת משעשע, חביב לגמרי.

זה הסיפור של קריסטן שהיא דמות קשוחה 💪, סוג של לוקחת הכל בקלות (דמות בעלת אופי יותר קליל ו"גברי").
לדמות הזאת, יש לה בעיה רפואית שקשורה לפוריות והיא לא מתכננת להביא ילדים לעולם 👶🚫.

הסיטואציה משתנה, כשבמסגרת התכנונים לחתונה של חברה טובה שלה 👰💍, (שבה היא השושבינה) היא פוגשת את השושבין של החתן.

השושבין למעשה בחור מאוד חמוד ואיש משפחה ברמ"ח איברים 👨‍👩‍👧‍👦. בגלל שלמעשה הוא האנטיתזה שלה מבחינה משפחתית ומבחינת התוכניות לעתיד 🏡💡 – היא יודעת שהיא צריכה להתרחק ממנו.
כי למעשה, כל אחד מהם רוצה דברים אחרים, דברים שונים בנוגע לעתיד.

למרות שהיא יודעת שהיא צריכה לעשות את זה, היא כמובן לא יכולה להתרחק ממנו וכולי וכולי 🤣🤣

האמת היא, שלקחתי את הספר הזה רק כי הוא הגיע כספר חדש לספרייה העירונית 🏛️📚. ספר חדש עם ריח של דפוס שעטוף יפה ונראה כל כך אטרקטיבי – פשוט שלא שואלים שאלות על העלילה וחוטפים ישר 😍📖

מבחינת סגנון כתיבה:
בתחילת הספר, בערך 50-100 עמודים הראשונים; לא התחברתי לסגנון הכתיבה 🤔✍️

זאת פעם ראשונה שאני קוראת ספר של אבי חמינז ואם לגבש רושם כלשהוא על סמך הספר הזה, הסגנון כתיבה שלה – הוא קצת פחות לטעמי.

העמודים הראשונים שסובבים סביב ההיכרות הראשונית שלהם, בעיניי קצת רדודים. כתיבה שקצת פחות מכבדת את הקוראים.

אחרי שעוברים את הפרקים הראשונים, אז כבר הסיפור עצמו מקבל קצת יותר עומק, בגלל שנחשפים לה לנושא של העקרות + עניין הבעיות רפואיות וזה קצת מוסיף עומק לסיפור.

הסיפור אהבה עצמו ❤️ – חביב.
הדינמיקה בין בני הזוג היא כזאת, שהגיבורה כאילו "מצפצפת עליו" בעברית פשוטה והוא כל כך שבוי בקסמים שלה ויודע שמתחת לקליפה הקשוחה היא גם רוצה אותו.

אבל מבחינת ההתייחסות בפועל, מערכת יחסים שלא בטוח כל כך בריאה פסיכולוגית 🚩. הבחורה כל הזמן סוג של דוחה אותו ומחפפת. הוא בתמורה – רוצה עוד ועוד חחח.
יש שם המון אגו, המון משחקים, בעיניי מערכת יחסים והדינמיקה ביניהם היא קצת פחות בוגרת ממה שהייתי מצפה 🤷‍♂️🎲.
הרי בסופו של דבר שתי הדמויות בגילאי 20 המאוחרות – הדמות הגברית היא כמעט בת 30 , אז הייתי מצפה לשיח קצת יותר בוגר 🧔👩‍🦰🗣️.

אז מבחינת סיפור אהבה – פחות אהבתי, כי מבחינה פסיכולוגית אני פחות אוהבת את הנוירוטיות הזאת של: "לאהוב מישהו שלא רוצה אותך". זאת אומרת גם עם עמוק בפנים הוא כן רוצה, מבחינת ההתייחסות, הוא מתנהג כאילו הוא לא בעניין.

הדמויות עצמן – הדמות הגברית היא מאוד ערכית, איש משפחה, ערכי, נבון ומכבד. אין מה להגיד עליו, דמות מהממת 🌟.

בנוגע לדמות הנשית – לרוב אני מאוד אוהבת דמויות שהן קצת קשוחות כאלה ולא מתפרקות בקלות, אבל במקרה הזה היא סוג של "אני מצפצפת עליך ולא צריכה אותך", אז כשקוראים את המונולוגים – אז מבינים שזה מנגנון הגנה כאילו.

אבל עדיין בדינמיקה – לי קצת פחות נעים לקרוא על כאלה התנהגויות 😣 אז גם הדמויות, סיפור האהבה והעומק של הכתיבה; בסך הכל היו קצת פחות לטעמי 🤷‍♀️✍️.

המשכתי לקרוא (קראתי את הספר עד הסוף) למעשה בשביל לכתוב את הסקירה 😂 זאת אומרת כן רציתי לגבש איזושהי תמונה כוללת על הספר ולא רק על ההתחלה. יאמר לזכות הספר, שככל שמתקדמים בקריאה -זה הולך ומשתפר, אבל אבל העלילה והסיפור לא סחפו אותי מהתחלה.

נקודה מאוד חיובית בעיניי זה העיסוק של הספר בנושא העקרות / בעיות פוריות.
פעם אחרונה שקראתי על ספר בנושא כזה, היה "בלב הסערה" (שזה ספר מאוד מומלץ מצויין, גם הכתיבה בו היא פשוט פצצה).

אבל לא יוצא לי לקרוא הרבה ספרים על הנושא הזה וזה נושא שלדעתי מאוד חשוב לדבר גם עליו כי הוא רלוונטי והוא חלק מחיי זוגיות של חלק גדול מהאנשים בימינו.

משהו שכן אהבתי זה שנושא האינטימיות היה יחסית מעודן, לא וולגרי כמו שלעיתים נוטים לעשות. יכול להיות שהסופרת הזאת היא כותבת בצורה כזאת שהאינטימיות בה היא בסדר גמור גם מבחינת המינון גם מבחינת הפירוט אז בגזרה הזאת באמת אחלה לדעתי.