לקרוליין ריינולדס יש דירה חדשה ומושלמת בסן פרנסיסקו ומיקסר של קיטשן אייד. אין לה או' (והאו. הוא לא קיצור לאופרה, אנשים…). יש לה קריירה מצליחה כמעצבת פנים, משרד שמשקיף למפרץ, מתכון פצצה ללחם זוקיני. ואין לה או'. יש לה את קלייב (החתול הכי מהמם בעולם), חברים מדהימים, יופי של מרפסת… ואין לה או'.

וכאילו לא מספיק העדר האו', מאז שעברה לדירה החדשה, יש לה שכן רועש. וברועש הכוונה אינה למוזיקה, אינה לטלוויזיה הדלוקה בקולי קולות, ואף לא לקול רם ומעצבן. השכן הרועש עם החברות הרועשות שלו, והוא לא מפסיק להרעיש, עם הדפיקות בקיר בשעות הלילה המאוחרות, הדפיקות בקיר הן החזקות ביותר ששמעה קרוליין מימיה. כל אנחה, כל הצלפה, ו- מה זה היה, מיאו? – שלא נאמר, לא רק שהיא מאבדת שעות שינה, היא עדיין, ניחשתם נכון- חסרת או'.

ואז נכנס סיימון פרקר. (לא, בחייך, סיימון, בבקשה תיכנס.) כשהדפיקות בקיר מאיימות להפיל אותה פיזית ממיטתה, קרוליין, בבייבי דול ורוד בובתי, אפופת תסכול מיני, יוצאת להתעמת עם השכן ממנו שמעה רבות, אך מעולם לא ראתה. פגישת חצות הלילה במסדרון, איך אומרים, הסתיימה ברגשות מעורבים. עם קיר כזה דק, המתח באוויר מתעבה…