כתיבה ממש טובה ומפורטת במידה הנכונה.
למרות האווירה האביוסרית והדמויות קצת פסיכיות, הכתיבה מאוד סוחפת וטובה. 

רמת הפירוט של הכותבת היא פשוט מדוייקת, אפשר להבין איך כל דבר נראה מבלי להיכנס לפירוט יתר שנוטה להיות מעיק, כמו שקורה לעיתים קרובות כשמנסים לתאר בצורה מלאכותית מדי את הדמויות או הרקע.

הדמויות הגבריות אכן מעוותות מאוד, יש פה הרבה משחקים פסיכולוגיים ואווירה של התעללות פסיכולוגית. מה שקצת מעוות כי מדובר בתלמידי י"א.

סצנות ג'וס לוהטות יש ועוד איך. קצת מפורט מדי לטעמי, גם השיח קצת וולגרי בעיני אבל מדובר בדמויות כאלה אז אין מה לצפות למשהו מרומז ומעודן…

בנושא אזהרת טריגר על גבי הספר, שמתייחס לקריאה מעל גיל 17. לדעתי גם 17 זה פחות מתאים לספר הזה. בהחלט יותר מתאים לגילאים הרבה יותר מבוגרים. 

אגב, גם בהקשר של תיאום ציפיות לקריאה בגיל 17 – הספר הזה, הוא קצת כמו פורנו עבור גברים. די מנותק. לא משקף איך נראים יחסי מין בגיל ההתבגרות. אגב, כזה טיפול מפנק כמו שמתואר בספר, קשה לי להאמין שבחורה בת 17 תקבל מתלמיד בכיתה י"א, אבל לכו תדעו 😅

המונולוגים מצויינים וכתובים בצורה נפלאה.

אפשר לא לאהוב את הדמות כי לא מתחברים למה שהיא עשתה (לי קצת קשה לאהוב דמויות של מתעללים נפשיים), אבל קריאה של המונולוגים שלה גורמת להבנה מסויימת, גם אם לא להזדהות או חיבה מזערית.

** קצת מזכיר לי את התחושה אחרי קריאה של שיר של אש ושל קרח. אפילו שלפי המעשים ג'יימי לאניסטר הוא נבל, קריאה של העולם הפנימי גורמת לקורא קצת לחבב אותו (אגב, בניגוד לצפייה של הסדרה ששם אין את העומק והחשיפה של המחשבות שלו)

ספר טוב עם סוף סגור שעומד בפני עצמו (למרות שהוא חלק מסדרה) כי הוא מציג את כל הציר זמן של ההתרחשויות בעלילה, כולל מה שקרה לפני הספר הראשון מבחינה כרונולוגית. 

כריכה מושלמת, מהטובות שראיתי עד כה. תמונות ופונטים פשוט מעולים.

הדמויות הראשיות: קארי, היא מתוקה אמיתית. עושה כמו מה שצריך כדי לשרוד ולהמשיך הלאה בחיים שלא היו פשוטים עבורה. דמות שאפשר לאהוב בקלות, עם מונולוגים מצויינים.

דאש הוא דמות קצת אכזרית ומעוותת בתפיסת עולם וערכים, יש כמובן התפתחות של הדמות לאורך העלילה אבל העיוותים במוסר הולכים איתו לאורך כל הדרך 😦. הדמות מעניינת סה"כ וגם המונולוגים שלה כתובים בצורה טובה.