אביתר כספי
בפעם הראשונה שיצאתי לקרב מתִּי מפחד; עם הזמן את הפחד החליפה הדריכות. לפעמים הרגשתי בלתי מנוצח, מוגן במעין שריון בלתי נראה. הרי הצדק לצידנו, אנחנו הטובים שנלחמים ברעים, לא?
עד שאתה נפגע. או גרוע מזה. עד שמישהו נפגע תחת פיקודך.
קיבלתי סיבוב נוסף על הרולטה שנקראת החיים, ועתה אני ניצב בפני הקרב הגדול מכולם. יש לי רק משימה אחת מול העיניים: לעשות צדק, ולא אתן לשום דבר ולאף אחת, יפהפייה ומשגעת ככל שתהיה, להסיט אותי מהדרך. החיים שלי הולכים ומסתבכים מפני שזו לא סתם בחורה. זו רותם גונן, לעזאזל.

רותם גונן
אביתר שהכרתי פעם היה טיפוס מופרע וגדול מהחיים. השנים כקצין בשייטת שינו אותו לגמרי. היום הוא שומר הכול מאחורי עיניים אפורות ואטומות כפלדה ולא נותן לאף אחד להתקרב, בייחוד לא לי. זה לא שתכננתי שאי פעם ניפגש שוב, בטח שלא תחת הנסיבות האלה, אבל זה קרה ועתה אני לא מוכנה לתת לו ללכת. הוא צריך אותי, אפילו שהוא חושב שלא, ואעשה הכול כדי להוכיח לו את זה.