נערת תיכון שלי / יפית גולן הוא רומן אירוטי מקורי בקצב מהיר, שמתרחש בין תלמידה למורה שלה בתיכון.

כתיבה פשוטה וחביבה 😊, פחות הכוס תה שלי מבחינת הסגנון. קצת מרגיש כאילו מכוונת דווקא לנערות צעירות מבחינת הסגנון [למרות שאני מקווה עבורן שהן לא קוראות כאלה דברים אירוטיים]. מצד אחד אירוטיקה במינון גבוה 🔥, מצד שני כתיבה שיותר מיועדת לבני נוער. מרגיש קצת שנהנים מכל העולמות.

דיאלוגים בסגנון מאוד ספציפי 🎭, שתואם את השפה וצורת הכתיבה של הספר. שיח וצורת התבטאות שיכולה באמת להתאים לנערה בת 17 בתיכון, המורה שלה – זה כבר סיפור אחר חחח 😅

מבחינת סיפור אהבה – אני מאוד אוהבת הפרשי גילאים ⏳, גם של עשור ומעלה. רק שברגע שהדמות הנשית בת 17 וההתנהגות שלה תואמת גיל [לא מדובר באיזו נערה סופר בוגרת לגילה], אז הסיפור אהבה הופך להיות קצת קריפי 🫣.

מילא התאהב בה בזכות הבגרות והשנינות שלה, אבל יש פוקוס גדול על ההופעה החיצונית שלה "שמשגעת" אותו.. אז סיפור אהבה שחלק גדול ממנו, נשען על מראה חיצוני + התנהגות ילדותית = לא הכוס תה שלי לצערי ☕.

התנהגויות כמו לנפץ כוס מעצבים 🥂💥, לברוח תוך כדי שיחה הופכות לחמודות ולגיטימיות בגלל גיל כאילו צעיר מנקודת מבט של גבר בן כמעט שלושים חחח 😂.

קצת מצחיקה אותי הדמות הגברית בסיפור. הוא כאילו בן 5 ובן 30 באותו זמן 🤷‍♂️. נותן מונולוג גברי ובוגר והולך לשחק בזוגיות נירוטית לגמרי שנייה אחרי..

אין אדם יותר רומנטי ממני 💕, שאוהב הפרשי גילאים אבל לזיווג הזה פחות התחברתי.

מין יותר מדי מפורט [לטעמי בלבד] 🔞, קצת איבד מהטעם הטוב של אירוטיקה בספרים. כתוב קצת בשפה של ילד מתבגר ונראה שמכוון לבני נוער אף שמסווג כרומן אירוטי שלרוב מכוון לגילאים יותר מבוגרים מאשר תיכון.

הספר הראשון [נערת תיכון שלי] עוד היה יותר מוצלח לטעמי מהבחינה הזאת, יותר מעודן 🌸 ופחות אימוג'י חציל בתוך העין של הקוראים…

בספר השני [מורה יקר שלי] כבר יותר מדי מידע, שכתוב בשפה קצת פורנוגרפית, בתוספת מגוון קלישאות מיניות 🙈 [מבית היוצר של: "אתה בטוח שזה ייכנס?"], פחות התחברתי.

העלילה חביבה 🌼, נקודת מבט של תלמידת תיכון בשנה האחרונה שלה.
המשברים לאורך העלילה קצת מוזרים לטעמי 🤔, אבל כנראה שזה עניין של טעם.

סיפור מקורי ✨, גם אם פחות התחברתי לסגנון ולכתיבה – עדיין מאוד מקורי. אהבתי שהספר כתוב מנקודת המבט של שתי הדמויות הראשיות 👥.

יש קצת בין פערים בין המונולוגים לבין הדיאלוגים. נגיד, הדמות עם עצמה מתנסחת בצורה אחרת לגמרי, ברמת עומק ומודעות שונה לחלוטין מאשר בדיאלוגים. נגיד, דמות של גבר בן 27 שמנתח את עצמו בצורה מודעת ומסביר לעצמו למה הוא מתנהג באופן מסויים – באותה סיטואציה כלפי חוץ, הופך להיות תלמיד תיכון מאוד לא בשל 🌀..

זרימת סיפור סבירה מאוד.

פונטים גדולים שמושכים את העין, כריכה אטרקטיבית.

סה"כ ספר שיכול להתאים לקוראות בשנות העשרים.